אני מאוד אוהבת לארח. ארוחות שישי, משפחה, חברים, ילדים שמתרוצצים בבית או סתם אנשים שקופצים לכמה שעות. מבחינתי, אחד הסימנים הכי טובים לכך שהיה אירוח מוצלח הוא דווקא כשהאורחים מפסיקים להתנהג כמו אורחים. אני רוצה שהם ירגישו בנוח לפתוח את המקרר ולהוציא לעצמם עוד בירה בלי לשאול, להתפרש על הספה ואם מישהו צריך לתפוס תנומה קלה לפני הנסיעה הביתה – יאללה, בכיף. כי בעיניי בית שכיף להתארח בו הוא לא בהכרח הבית הכי יפה, הכי מסודר או זה עם השולחן הכי מרשים. הוא הבית שמאפשר לך להרגיש קצת בבית גם כשאתה לא באמת בבית שלך
הכול מתחיל במוזיקה
עוד לפני שהאורח הראשון מגיע, אצלי האירוח כבר מתחיל. מהרגע שאני מתחילה להתארגן אני שמה מוזיקה. זה מאסט מבחינתי. אני מסדרת את הבית, מתחילה להכין דברים במטבח, עורכת את השולחן וכבר נכנסת לאווירה. ומה שמתנגן ברקע ממש לא נבחר במקרה. עם השנים הבנתי שמוזיקה יכולה לשנות לחלוטין את האנרגיה של ערב, ואני מתאימה אותה לסוג האירוח ולאנשים שמגיעים. אם אני מארחת את המשפחה שלי, תתנגן מוזיקה מסוימת בעיקר מיינסטרים ישראלי, כזה שאבא שלי לא יתלונן על המילים. אם מגיעים החברים שלי, הבחירה כבר תהיה אחרת לגמרי. יש שירים שמיד פותחים זיכרונות וסיפורים, כאלה שמישהו יגביר באמצע כי "את השיר הזה חייבים לשמוע", וכאלה שבשלב מסוים יגרמו לכולם להתחיל לשיר כך שמבחינתי הפלייליסט הוא כמעט עוד אורח סביב השולחן
בית שמותר לחיות בו
אני לא רוצה שמישהו ישתה קפה ובמשך חצי שעה יחזיק את הכוס בחרדה כי אם תישפך טיפה על השולחן אוי ואבוי. אני לא רוצה שאמא שמגיעה אליי עם ילדים תיכנס ללחץ כי אחד מהם נכנס הביתה עם קצת בוץ בנעליים. ברור שאני אוהבת שהבית נקי ומסודר, וברור שאני מתארגנת לפני שמגיעים אורחים. אבל מבחינתי הבית אמור לשרת את האנשים שנמצאים בו, לא להפך.
נשפך? מנקים. התלכלך? שוטפים. אין אצלי בבית – כאמירה – שום חפץ שיקרה אסון אם הוא ייהרס או יתקלקל. בעיניי, אם הרצון לשמור על הבית מושלם גורם לאנשים שנכנסים אליו לפחד לגעת במשהו, קצת פספסנו את המטרה
אוכל טוב, אבל לא רק
ברור שאוכל הוא חלק משמעותי מהעניין. אני אוהבת שולחן שיש עליו שפע, ושכל אחד יכול למצוא בו משהו שהוא אוהב. אני תמיד אכין הרבה יותר ממה שבאמת צריך, ואדאג גם למגוון - לאחותי הצמחונית תהיה תמיד את הפסטה רוזה שהיא אוהבת, לאחיין הבררן אדאג לחטיפי 'בית לזית' שהוא יכול לאכול לבוקר, צהריים וערב - אבל גם כאן, מבחינתי, התחושה חשובה לא פחות ממה שמונח על הצלחת. אני אוהבת אירוח שבו ממשיכים לנשנש הרבה אחרי שהארוחה "נגמרה", מישהו חוזר למטבח לקחת עוד משהו, אחד פותח את המקרר ומוציא בירה ומיד שואל מי עוד רוצה.
ברגע שאנשים מרגישים שהם צריכים לבקש רשות לכל דבר, הם עדיין אורחים. כשהם כבר יודעים איפה הכוסות - מבחינתי עלינו שלב ביחסים (-:
הדברים הקטנים שעושים אווירה
ועדיין, אני מאוד אוהבת להשקיע באווירה. תאורה נעימה במקום אור לבן וחזק, שולחן מסודר עם מפה, ריח טוב בבית - נרות אווירה שאני קונה כאן במושב אצל רעות בזק, או קטורת ממש כמו פעם - וכמעט תמיד גם משהו ירוק או פורח על השולחן. אני אוהבת זרי פרחים באירוח דווקא בגלל שהם עושים המון בלי להשתלט. זר פרחים לא צריך להיות ענק או מפואר. לפעמים כמה פרחים באגרטל באמצע השולחן מספיקים כדי לגרום לו להיראות חגיגי ומושקע יותר
וכשלא רוצים ללכת הביתה
המבחן של אירוח טוב מגיע דווקא אחרי שהאוכל נגמר.
כשהצלחות כבר פונו אבל אף אחד לא באמת ממהר לקום. המוזיקה עדיין מתנגנת, מישהו מוזג לעצמו עוד דרינק, הילדים כבר מצאו את הפינה שלהם ואחד האורחים נשכב על הספה 'רק לחמש דקות' לפני הנסיעה. שם אני יודעת שהיה מפגש טוב. כי אפשר לקנות שולחן יפה, להכין אוכל מעולה, לסדר זר פרחים ולהדליק את התאורה הכי מחמיאה בעולם - וכל אלה בהחלט עוזרים."אבל בסוף, אם תשאלו אותי, כל הדברים האלה הם רק התפאורה. מה שבאמת קובע זה אם האנשים שהגיעו אליי מרגישים בנוח... מותר לשפוך, מותר לצחוק בקול, מותר לפתוח את המקרר ומותר אפילו להירדם על הספה. ואם האורחים שלי מרגישים מספיק בבית כדי לעשות את כל אלה, מבחינתי הצלחתי לארח בדיוק כמו שרציתי !
